"מניחה, לאחר שסיימתי במהירות את "קונכיית הגורל" של טלי אטדג'י ומסכמת הרהורים על מה באמת גורלי.

גורלי הוא לקבל את הילד שנולד לנו כאחד, יחיד ומיוחד,

חוליה בשרשרת הדורות,

סיב ממארג משפחתי, תרבותי חברתי.

גורלי הוא למצוא דרכי תקשורת וחיבור טובים ועמוקים עם הילדים, לנסות כל הזמן , לאורך גדילתם, בלי להיות בטוחים שמצאנו אותה דרך. אפשר לכוון ולקוות. אי אפשר להבטיח.

גורלי הוא לתת בידי ילדינו כלים להתחברות ולהתפתחות בגדילתם ובבגרותם.

שאלת ההתערבות איך, עד כמה ומתי, היא ההורות בהתגלמות קשייה ולבטיה.

מה שחשוב בעיני מאוד  הוא לא לגדור לילד גדרות שיפרידו אותו משותפים לגורלו, מאלה שהוא חלק גם משרשרת הדורות שלהם וממארג החברה והתרבות שלהם.

ילד חירש ירוויח מהיותו חלק מקהילת החירשים. ילד דו-תרבותי ואף רב-תרבותי בעולמנו הוא ילד עשיר ועשוי להיות מאושר. זהות מורכבת בעולמנו היא זהות מוכרת, מגוונת ומחכימה.

אל לנו לפחוד מהשונים מאיתנו.

כדאי לטפח את הייחוד מחד ואת השילוב, מאידך. והמינון??? תלוי במזל, בנסיבות ובמה שהורים מזמנים לילדיהם.

הורים, שימחו בהזדמנות שילדיכם נותנים לכם להכיר עולמות חדשים.

המאמץ שווה.

ובנוגע לשתל, מנקודת מבט שלי כשומעת, אני חושבת שלמרות החשש – כדאי.

מפחיד, אבל מההתרשמות שלי , השתל בגיל המוקדם, מקל מאוד על התקשורת עם חברת הרוב ועל ידי כך מפחית תסכול ועשוי לעזור לילד ביצירת דימוי עצמי חזק ובריא ופותח בפניו דלתות שבלעדיו, קשה מאוד לחצות אותן.

זאת יחד עם חשיפה ושימוש גם בשפת הסימנים והיכרות עם קהילת החירשים.

תודה, טלי."